חנניה נ' רשת נגה בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 29/12/11 .

לטענת התובע במועד הנקוב, עת חנה רכבו המשמש כמונית בצידו של רחוב ויצמן ברמת השרון, אגב פניה לימין בחוסר זהירות , סטה ממסלולו רכב הנתבעת 1 – נהוג על ידי הגב' תמי דירקוטר ופגע ברכבו. בנסיבות האמורות, לטענת התובע , האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת 1 ומשכך עליה ועל מבטחת רכבה – הנתבעת 2 - לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעות, במועד הנקוב עת נסעה הנתבעת 1 בנתיבה, נסע התובע לאחור ופגע ברכב הנתבעת. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנהגת ברכב הנתבעת 1 – הגב' תמי דירקוטר, אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לרכבו של התובע.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירים התובע את הנטל המוטל עליו כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובע ומשכך, דין תביעתו להתקבל.

כך, ראשית – הוצגו בפני תמונות הנזק לרכבו של התובע ומהן עולה כי הפגיעה ברכבו נמשכת מחלקו האחורי של הרכב לכיוון חלקו הקדמי. מיקום הפגיעה יש בו בכדי לתמוך בטענת התובע ולפיה הפגיעה ארעה אגב פניית רכב הנתבעת 1 לימין וזאת נוכח המשך הפגיעה לכיוון חלקו הקדמי של הרכב. בהקשר זה, לו גרסת הנתבעות היה בה ממש כי אז היה מצופה כי הנזק יתמקד בחלקו האחורי של הרכב בלבד ולא ימשיך לכיוון חלקו הקדמי.

זאת ועוד, הנתבעות נמנעו מלהציג בפני בית המשפט את תמונות הנזק לרכב הנתבעת 1 ומחדלן זה , בנסיבות בהן ברי כי תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים הינן רלוונטיות באשר יש בהן בכדי לשפוך אור על אילך התאונה – הרי שמחדלן זה של הנתבעות יש בו בכדי להוות חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגדן גרסתן.

בנסיבות האמורות, הנני קובעת כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובע, נוכח האמור כי התובע הוכיח את אחריות הנתבעת 1 לתאונה ומשכך, על הנתבעות ביחד ולחוד לשפותו בגין הנזקים אשר נגרמו לו כפועל יוצא הימנה.

משקבעתי כי האחריות לשיפוי התובע בגין נזקי התאונה מוטלת על הנתבעות ביחד ולחוד, הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובע. לענין זה, תמך התובע את נזקיו בסך של 3,860 ₪ - בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק וכן בחשבונית מס המעידה על תיקון הנזק בפועל. כן, תמך התובע תשלום שכ"ט לשמאי בסך 539 ₪ בחשבונית מס קבלה. משכך, הנני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכחת הנזקים אשר נגרמו לו. התובע הוסיף ותבע תשלום בסל 800 ₪ בגין אובדן שני ימי עבודה מלאים. לענין זה, חוות הדעת השמאית תומכת בהשבתת הרכב לצרכי תיקון למשך יומיים ואולם, התובע לא הציג כל ראייה בדבר הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך ובכלל זה לא הציג אישור רואה חשבון בדבר רווחיו . נוכח האמור, הנני שמה הנזק האמור בסך של 600 ₪. באשר לדרישת התובע לחיוב הנתבעות בעוגמת נפש –הרי מדובר בתביעה בגין נזקי רכוש ומשכך, אין מדובר בעוגמת נפש המצדיקה פיצוי כספי מיוחד – יחד עם זאת, תובא עוגמת הנפש לידי ביטויה בפסיקת הוצאות ההליך.

אשר על כן הנני מקבלת את תביעתו של התובע . הנתבעות ביחד ולחוד תשלמנה לתובע סך של 4,999 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (27/3/12 ) ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן תשאנה הנתבעות בהוצאות התובע בסך של 500 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.